הפרעות קשב וריכוז היפראקטיביות - ADHD

הפרעת קשב וריכוז היפראקטיבית (Attention deficit hyperactivity disorder) הינה הפרעה נוירו-התפתחותית אשר מתבטאת על ידי סימפטומים רבים ומגוונים. הביטוי החיצוני הבולט ביותר לרוב נצפה כתזזיתיות וקושי בשמירה על קשב לאורך זמן. קשיי הקשב באים לידי ביטוי במוסחות גבוהה ורגישות (ויזואלית או אודיטורית) לסביבה, חוסר סדר וארגון, שכחנות וקושי בקשב ממושך. הקשיים ההיפראקטיביים באים לידי ביטוי לרוב בתזזיתיות בלתי פוסקת, באימפולסיביות, בתגובתיות מוטורית ובאי שקט.

אבחנה של הפרעה זו יכולה להינתן גם במקרים בהם קיימת נוכחות רק של אחד מהמאפיינים המוזכרים לעיל, לדוגמא: יכולה להינתן אבחנה רק להפרעת קשב או רק להפרעה היפראקטיבית, ובהתאם למצב יכולה כמובן להינתן אבחנה גם של הפרעה משולבת. האטיולוגיה להתפתחות ההפרעה מיוחסת לשלושה גורמים מרכזיים: גנטיקה, סביבה והיבטים חברתיים.

שכיחות

הפרעת קשב וריכוז מדווחת כהפרעה הרגשית התנהגותית השכיחה ביותר, והמטופלת ביותר בגיל הנעורים. בין 4% -5% מהילדים סובלים מהפרעת קשב וריכוז. על פי משרד הבריאות בין 5% ל-10% מאוכלוסיית הילדים בישראל מתחת לגיל 12 סובלים מהפרעות קשב וריכוז.

סימפטומים וביטוי חיצוני להפרעה

קיימת שונות רבה בין מקרים שונים של הפרעות קשב וריכוז. היות שהפרעת קשב וריכוז היפראקטיבית היא הפרעה כרונית, ההפרעה מתבטאת בצורה מעט שונה בכל גיל וגיל.

השפעת ההפרעה תלויה גם בסביבה של הילד או המבוגר, לדוגמא: ילד עד גיל 6 עם הפרעת קשב וריכוז אינו נדרש להציג קשב ממושך אך הוא בהחלט נדרש להציג כישורי מוטוריקה עדינה, התארגנות ותקשורת עם קבוצת השווים, וככל הנראה הוא יציג קושי בתחומים אלו. לעומת זאת, נער בגיל 14 נדרש להציג התנהגות שונה לחלוטין, שמתבטאת ביכולת עיכוב תגובה, הפעלת שיקול דעת בחשיפה לחומרים מסוכנים ושמירה על קשב ממושך במהלך למידה לבחינות. בהתאם לכך, נער עם הפרעת קשב וריכוז ככל הנראה יציג קושי בתחומי אלו. הקושי בעיכוב התגובה יהיה נוכח בשני המקרים המתוארים, אולם הביטוי שלו יהיה שונה.

בנוסף לאמור, ההיבטים ההתפתחותיים שמתוארים לעיל קשורים באופן ישיר גם למסגרת המשפחתית, וניכר כי קיימת השפעה של ״האוירה המשפחתית״ ושל הקשר שנוצר בין הילד להורים כגורמים ממתנים או מעצימים לסימפטומים בהפרעה.

הורות לילדים עם הפרעות קשב וריכוז

הפרעת קשב וריכוז היפראקטיבית הנה הפרעה בעלת השפעה רחבה על חיי הילד והמשפחה. קשיי תקשורת, התנהגות ולימודים הנם רק חלק מהמכשולים שלעיתים עולים בעת התמודדות עם הפרעת קשב וריכוז.

הורות כשלעצמה היא דבר מאתגר, וכל הורה מתמודד עם קשיים פנימיים וחיצוניים לאורך החיים. בנוסף לכך, ילדים עם הפרעת קשב וריכוז מתקשים לווסת את תחושותיהם, מחשבותיהם והתנהגותם, והיבטים אלו משפיעים לרוב על התנהגות ההורה, סגנון ההורות והמערכת המשפחתית ככלל. פעמים רבות עולה קושי בהנעה למשימות ללא מוטיבציה פנימית, לדוגמא: ביצוע שיעורי בית או יציאה והתארגנות לבית הספר. הגורמים המתוארים ועוד רבים אחרים יכולים להוביל לתחושות של סבל ושל תסכול אצל ילדים והוריהם, ובהתאם יכולים להוביל להיווצרות "עייפות חמלתית" אצל ההורים וקושי מתמשך.

אבחון של הפרעת קשב וריכוז

אבחון של הפרעת קשב וריכוז מתבצע על ידי פסיכולוגים, פסיכיאטרים ונוירולוגים. קיימים שלל כלים שמסייעים לאנשי הטיפול לאבחן ולהבדיל בין הפרעות וקשיים שונים אך דומים. הכלים השכיחים ביותם הם:

- שאלוני הורים ומורים.

- הערכה קלינית (מפגש עם הילד וההורה).

- מבחנים ממוחשבים - Tova, Moxo.

- מבחנים ייעודיים לא ממוחשבים.

לאחר ביצוע מספר מבחנים ושכלול הנתונים, יהיה ניתן להחליט האם קיימת היתכנות לקיומה של הפרעת קשב וריכוז.

טיפולים

טיפולים פסיכולוגיים וטיפולים תרופתיים נמצאו כיעילים להתמודדות עם הפרעת קשב וריכוז היפראקטיבית, והשילוב של השניים נמצא כיעיל ביותר.

טיפול פסיכולוגי – קיימות שלל גישות טיפול בהפרעות קשב וריכוז. שיטות טיפול שמכילות רכיבים קוגניטיביים התנהגותיים הוכחו כמסייעות להתמודדות עם מאפייני הפרעת הקשב והריכוז. רכיבים כגון: למידה אודות ההפרעה, סקירת טכניקות ניהול התנהגויות ויצירת מערכת תגמולים שתמנע הסלמה באינטראקציה השלילית עם הילד, הם רק חלק מהרכיבים הטיפוליים.

טיפול תרופתי – באופן פרדוקסלי, נמצא שתרופות יעילות מאוד להתמודדות עם הפרעות קשב הנן תרופות שבבסיסן הן דווקא תרופות ממריצות. מטילפנידט ודקסאמפטמינים (רטלין ואדרל) הן התרופות השכיחות ביותר לטיפול בהפרעה. התרופות לרוב מסייעות בהפחתה של אימפולסיביות ומוסחות קוגניטיבית. יעוץ של רופא לצורך מתן תרופות הוא הכרחי ומשמעותי מאוד - ראשית, בהבנה האם יש צורך בטיפול תרופתי, ושנית, במידה שיש צורך בטיפול תרופתי, אזי בהתאמת הטיפול התרופתי הנכון והמתאים עבורכם.

מקורות

American psychiatric association (2013). Diagnostic and statistical manual of mental disorders.

Fifth edition, DSM-5. Arlington, APA.

Chen, V., & Tsai, D. (2013). ADHD family support group: A hospital-based model in Taiwan.

International Journal of Child Development and Mental Health. 3, 21-29.

Deater-Deckard, K. (2017). Parents’ and children’s’ ADHD in the family system. Journal of

Abnormal Child Psychology 45(3), 12-19.

Harpin, V. (2005). The effect of ADHD on the life of an individual, their family and community

from preschool to adult life. Archives of Disease in childhood, 1, 2-6.

Swensen, A., Brinbaum, H., Secnik, K., & Claxton, A. (2004). Attention-deficit/Hyperactivity

disorder: increased costs for patients and their families. Journal of American Academy of Child & Adolescent Psychiatry, 4, 23-55.

Weissenberg, S., Ptacek, R., Klicperova-Baker, M., Erman, A., Schonova, K., Raboch, J., & Goetz,

M. (2017). ADHD, Lifestyles and comorbidities: a call for an holistic perspective-from medical to societal intervening factors. Frontiers in Psychology, 8, 1-13.