חרדה היא למעשה תגובת חירום טבעית, נורמלית ואף חיונית של הגוף. מטרת החרדה הינה התרעה מפני סכנה. הפרעות חרדה שונות, הן ביטוי של אותה תגובת חירום טבעית שבאה לידי ביטוי באופן מציף ועוצמתי, אך באופן שאינו פרופורציונאלי לאירוע. לדוגמא, מחשבה על אירוע חברתי יכולה להוביל לתחושות של חוסר שליטה, חוסר אונים ואימה לא פרופורציונאלית.
הפרעות חרדה באות לידי ביטוי בשלל צורות, כאשר המרכיב העיקרי בכל הפרעות החרדה הוא מרכיב הפחד אשר בא לידי ביטוי בעוצמה גבוהה במיוחד. הביטוי של החרדה משתנה בין ההפרעות השונות. תחושת בהלה/דאגה/בעתה עוצמתית ולעיתים אף ממושכת מהווה ביטוי של חרדה.
חשוב להדגיש כי כולם חווים פחד וחרדה וזה נורמאלי; זוהי תחושה אנושית בסיסית ואף חיונית כאמור, והשאלה היא מהי עוצמת החרדה והאם ועד כמה פוגעת החרדה בתפקודו הבסיסי של הפרט.
מה קורה בגוף בזמן פחד וחרדה?
בזמן שאדם חווה פחד הגוף מגיב לסכנה. התגובה הראשונית לסכנה ממשית היא תגובת "הילחם או ברח", Fight or Flight, תגובה שנצפתה לראשונה בבעלי חיים והיא מהווה בעצם תגובה פיזית לאיום - כאשר אנו מזהים סכנה הגוף מתכונן לברוח או להילחם. פעילות מוחית מוגברת מובילה להפעלת המערכת ההורמונאלית (בציר HPA), וגם מערכת העצבים הסימפתטית נכנסת לפעולה. קצב הלב מתגבר, הנשימה הופכת מהירה, מערכת העיקול מפחיתה פעילות, וייתכנו רעד בגוף, יובש בפה, התרחבות אישונים ותופעות נוספות.
שכיחות
דיכאון וחרדה הם ההפרעות הנפשיות השכיחות ביותר על פי ארגון הבריאות העולמי. מחקר אפידמיולוגי שנערך בשנת 2017 העריך כי כ-7.7% מכלל הנשים בארה"ב סובלות מהפרעות חרדה, בעוד ש-3.6% מהגברים סובלים מהפרעות חרדה.
חרדה בקרב ילדים
ביטוי החרדה אצל ילדים לעתים ייראה אחרת מהביטוי המוכר אצל מבוגרים. התפרצויות זעם, בכי מרובה וקושי לא פרופורציונאלי בפרידה יכולים לעתים להעיד על קושי נפשי איתו הילד מתמודד. בהתאם לכך, גם אבחנת הפרעת חרדה אצל ילדים שונה מבחינת חלק מהקריטריונים הנדרשים ומשך הזמן שהסימפטומים נדרשים להיות נוכחים. לדוגמא, חרדת פרידה תאובחן כאשר הסימפטומים יהיו נוכחים כארבעה שבועות אצל ילדים, וזאת בניגוד למבוגרים שבאבחנתם על הסימפטומים להיות נוכחים כשישה חודשים.
סוגים של הפרעות חרדה
הפרעות חרדה שונות מפחד או מחרדה נורמטיביים מבחינה התפתחותית, והדבר בא לידי ביטוי בכך שהן בעלות עוצמה גבוהה מאוד או בעלות משך זמן שאינו תואם את השלב ההתפתחותי של הילד או המבוגר. האבחנה של הפרעת חרדה מתקבלת אך ורק על ידי איש מקצוע מוסמך.
חרדה חברתית (פוביה חברתית) – הפרעת חרדה חברתית מתבטאת בתחושות של פחד, מתח ואימה כאשר הפרט נמצא בסיטואציה חברתית וחשוף לבחינה אפשרית על ידי אחרים. יצירת שיח עם זרים, השתתפות בשיח קבוצתי, יציאה למקומות הומי אדם ואף יצירת קשר עין, יכולים לעורר תחושת חוסר נוחות וחרדה עוצמתית.
אצל ילדים הפחד יכול לבוא לידי ביטוי בבכי, התקפי זעם, קיפאון, התכווצות או כישלון לדבר בסיטואציות חברתיות. על מנת שתינתן אבחנה של חרדה חברתית, החרדה חייבת להתרחש גם במסגרת קבוצת השווים של הילד ולא רק במהלך אינטראקציה עם מבוגרים.
חרדת פרידה - חרדת פרידה היא חרדה שבאה לידי ביטוי כפחד או חרדה מופרזים (שאינם מותאמים לשלב ההתפתחותי) לגבי פרידה מדמויות משמעותיות שהפרט קשור אליהם. לרוב תעלה מצוקה סביב חוויה של פרידה מדמות התקשרות (הורה/בן או בת זוג/ אחר משמעותי). הדאגה שהפרט יחווה היא עוצמתית מאוד ופעמים רבות באה לידי ביטוי בחשש מאובדן של דמות ההתקשרות או פגיעה אפשרית בה כתוצאה ממחלה, אסון או מוות. קושי להיפרד מדמויות משמעותיות, סיוטים סביב פרידה וקושי להתרחק ממקומות מוכרים ובטוחים הם רק חלק מהסימפטומים של הפרעת חרדת פרידה.
הפרעת חרדה מוכללת – ההפרעה באה לידי ביטוי בחרדה ודאגה מופרזת שמתרחשת במרבית הזמן (למשך לפחות שישה חודשים). האדם לרוב מתקשה לשלוט בדאגה והחרדה, ואלו מקושרים לסימפטומים נוספים כמו קושי להתרכז, רגזנות, מתח בשרירים, חוסר מנוחה ממושך, הפרעות שינה ועוד.
פוביה ספציפית – פוביה ספציפית באה לידי ביטוי כפחד או חרדה מאובייקטים או מסיטואציות ספציפיות, ולדוגמא: טיסות, גבהים, זריקות, בעלי חיים ועוד. חשיפה או חשיבה על האובייקטים כמעט תמיד יעוררו תחושת מצוקה. תחושות אלו לרוב מובילות להימנעות אקטיבית מהאובייקט או מהסיטואציה המאיימת.
הפרעת פאניקה – הפרעת פניקה באה לידי ביטוי בהתקפי פאניקה בלתי נשלטים וחוזרים. התקף פאניקה מוגדר כפרץ פתאומי של פחד עז או אי נוחות אינטנסיבית שמגיע לשיא תוך דקות. קיימים שלל סימפטומים שיכולים להעיד על התקף פאניקה. הזעה, הרגשה של מחנק, בחילות, פחד לאבד שליטה או "להשתגע" או פחד ממוות, הם רק כמה מהסימפטומים השכיחים במהלך קיומו של התקף פאניקה.
אילמות סלקטיבית - אילמות סלקטיבית היא כשל עקבי לדבר בסיטואציות חברתיות בהם יש ציפייה לדבר (בית ספר לדוגמא), אף על פי שהפרט מדבר מצבים אחרים. לצורך מתן האבחנה של אילמות סלקטיבית, על הקושי בדיבור להיות נוכח לפחות חודש. כתוצאה מהקושי יש הפרעה לתפקודים בסיסיים כגון תקשורת חברתית, הישגים חינוכיים או תעסוקתיים ועוד.
חשוב לציין, כי במצב של אילמות סלקטיבית הכשל בדיבור נובע מחרדה ולא מהפרעות תקשורתיות וקשיים חברתיים בסיסיים שנוגעים לפרקטיקת יצירת הקשר.
החלוקה המתוארת לעיל, מכילה תיאור חלקי של מספר הפרעות חרדה שונות. יש לציין כי פעמים רבות קיים פער משמעותי בין תיאור "סכמתי" של הפרעה, כפי שמתואר במאמר הנוכחי, ובין הביטוי שלה במציאות. כמו כן וכאמור, כולם חווים פחד וחרדה וזה נורמלי. זוהי תחושה אנושית בסיסית ואף חיונית. פגיעה משמעותית בתפקוד בסיסי בחיי היומיום וסבל מתמשך בעקבות חרדה או פחד עוצמתי יכולים להוות סמן לבחינת אפשרות לקבלת עזרה מגורם מקצועי.