הפרעת התנהגות (Conduct disorder) מיוצגת על ידי דפוסים התנהגותיים עקביים של הפרת זכויות הזולת והפרת נורמות מוסר או חוקים חברתיים. ההפרעה כוללות מקרים חוזרים של חוסר ציות, התרסה, מרדנות, וכחנות, ערעור על חוקים, הנחיות, נורמות וערכים מקובלים, וכן עימות ישיר עם דמויות סמכות; לאלה נוספים מעורבות בהתנהגויות מסוכנות, תוקפנות, איוּם, הטלת אימה, ופגיעה ישירה ולעיתים אף קשה באחרים. על הסימפטומים להיות נוכחים לפחות 12 חודשים על מנת לקבל אבחנה. ארבע קטגוריות מרכזיות מארגנות את שלל ההתנהגויות שיכולות לבוא לידי ביטוי בקרב ילדים ונערים עם הפרעות התנהגות:
אגרסיביות כלפי אנשים או בעלי חיים.
הרס של רכוש.
גניבה, פריצה ומרמה.
הפרת חוקים.
בתוך הקטגוריות המפורטות קיימות התנהגויות כגון: גניבה תוך עימות עם קורבן (שוד), התנהגות בריונית כלפי אחרים, איום והטלת אימה, שימוש בשקרים על מנת להשיג תועלת אישית, הימנעות מלקיחת אחריות על מעשים פוגעניים ועוד. היבט משמעותי בהפרעה נוגע להשלכות ההתנהגות שמובילות לפגיעה משמעותית בתפקודים נוספים: חברתיים/ אקדמאים/ תעסוקתיים.
שכיחות הפרעת התנהגות
הפרעות התנהגות נפוצות יותר בקרב גברים, כאשר היחס בין נשים לגברים נע בין 1:4 עד 1:12. השכיחות הכוללת באוכלוסייה היא בין 10% - 2%, וקיימת שונות משמעותית בין אוכלוסיות שונות.
בעיות התנהגות והפרעות התנהגות
מרבית המתבגרים והילדים שמציגים התנהגויות מתריסות ומתנגדות אינם בעלי הפרעת התנהגות (Conduct Disorder). לרוב מרדנות והתרסה הינן חלק מהתפתחות נורמטיבית. במקרים מסוימים בני נוער יכולים להציג "בעיות התנהגות" שבאות לידי ביטוי בהתנהגויות מתריסות, מתנגדות ואף אלימות. ייתכן שחלק מהסימפטומים המתוארים לעיל יהיו קיימים, ויבואו לידי ביטוי בהתנהגותם, אך אין זה אומר שקיימת הפרעת התנהגות בהכרח (Conduct Disorder) . אצל ילדים ומתבגרים עם בעיות התנהגותיות לרוב ניתן להתבונן על הבעיות ההתנהגותיות כ"סימן", הילד או המתבגר עושה שימוש בכלים התנהגותיים על מנת לבטא את תחושותיו. לרוב התנהגויות אלו מתארות את מצוקתו של הילד ומהוות כלי התמודדות, לא אדפטיבי ולא יעיל למצוקה הנפשית בה הוא נמצא.
תתי סוגים של הפרעת התנהגות
התפרצות מוקדמת (בילדות) – סימפטומים מופיעים לראשונה לפני גיל עשר.
התפרצות בגיל ההתבגרות – הסימפטומים באים לידי ביטוי לראשונה אחרי גיל עשר.
מסלולי התפתחות להפרעת התנהגות על פי מחקרו פריק
על פי מחקרו של פריק, ניתן לחלק את הפרעות ההתנהגות לשלוש קבוצות עיקריות, על פי מסלולי ההתפתחות של ההפרעה:
התפרצות בילדות עם קשיים בוויסות עצמי – קבוצה זו הינה בעלת יכולת אמפתית מפותחת מאוד, וללא חסך בתגובות רגשיות שנוגעות לאשמה ופחד של האחר, זאת בשונה מהקבוצות האחרות. יתרה מכך, לרוב ילדים בקבוצה זו עם הפרעת התנהגות וקשיים בויסות עצמי יציגו רמות גבוהות של חרדה וסטרס בעקבות אירועי פגיעה בזולת. קבוצה זו מציגה קשיים בעיכוב תגובה שמובילים לאימפולסיביות משמעותית, בנוסף, ייתכן ויוצגו קשיים שפתיים. מאפיין משמעותי בקבוצה זו נוגע לכך שלרוב, ההתנהגויות האגרסיביות יבואו לידי ביטוי בקונטקסט חברתי, כאשר מתרחש גירוי רגשי עוצמתי בקרב קבוצת השווים. השילוב של קושי שפתי וחוויה חברתית שלילית מובילים לפגיעה ביכולות הויסות ההתנהגותית, ואף קושי לצפות את השלכות ההתנהגות האגרסיבית בזמן אמת.
התפרצות בילדות עם כהות רגשית (העדר אשמה, העדר דאגה לאחר) – התפרצות זו מופיעה טרם הופעת מאפייני גיל התבגרות. מאפיין דומיננטי בהתפרצות זו נוגע לחוסר האשמה וחוסר האכפתיות כלפי רגשותיו ותחושותיו של הזולת. בנוסף, לעיתים ניתן להבחין במנעד רגשי מצומצם (אלא אם ההתנהלות הרגשית מובילה לתועלת אישית), ובהעדר דאגה לגבי דרישות חברתיות תואמות גיל (לימודים, יחסים חברתיים ועוד). יש לציין כי קיימת עדות מחקרית לכך שילדים עם הפרעות התנהגות שמאופיינות בכהות רגשית אינם מזהים באופן נורמטיבי מצוקה ופחד של האחר.
התפרצות בנעורים – קבוצה זו נוטה להציג פחות אגרסיביות ואלימות, והסיכוי להתפתחות הפרעת אישיות אנטי-סוציאלית קטן משמעותית בהשוואה לקבוצות האחרות. בניגוד למסלולי ההתפתחות האחרים קבוצה זו מציגה התנגדות ומרדנות משמעותיות שבאות לידי ביטוי בערעור על ערכים חברתיים ומוסכמות חברתיות בסיסיות. ההנחה היא כי התפתחות הפרעות התנהגות לראשונה בגיל ההתבגרות הינה מצב מוקצן של "מרד נעורים", ולכן גם הפרוגנוזה לרוב טובה יותר בכל הנוגע להתפתחות מבני אישיות.
האם ניתן לטפל בהפרעה?
בהחלט ניתן לטפל בהפרעה, וטיפול פסיכולוגי הוא אחד מהכלים השכיחים שנועדו לסייע לילד ומשפחתו בהתמודדות עם קשיים אלו. התערבות מוקדמת בשלבי התפתחות ראשוניים לרוב מאפשרת מניעה של הופעת סימפטומים ושיפור במדדי אגרסיביות ופגיעה בזולת ללא תחושת אשמה. התערבויות אשר מאתרות את גורמי הסיכון (סביבה עבריינית, הורות מזניחה, אלימות משפחתית ועוד) ומתמקדות במספר רב של גורמים נמצאו כיעילות בהפחתת התנהגויות שמזוהות עם הפרעת התנהגות. ההתערבות הינה שונה בכל מקרה ומקרה ויש להתאים את סוג ההתערבות לגורמי התפתחות ההפרעה והמוקד הדומיננטי בגורמי הסיכון.
הדרך הטובה ביותר לדעת האם עליכם להגיע לטיפול פסיכולוגי היא על ידי היוועצות עם הגורם המטפל ישירות. שלב מקדים לכך יכול להיות היוועצות עם גורמים קהילתיים בסביבתכם כגון יועצ/ת בבית הספר או פסיכולוג/ת בגן הילדים.